אחים נדאף - פחחות רעפים וזיפות בע"מ נ' סלימאן

החלטה

1. בפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשתה, אשר הוגשו ביחס לשיק על סך 7,000 ש"ח, מיום 22.6.95.

דיון בבקשות התקיים בפני היום, המצהירים נחקרו על תצהיריהם, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

2. עסקינן בתיק הוצאה לפועל שנפתח בשנת 1995. אקדים ואציין, כי לאורך השנים הרבות שחלפו מאז ועד היום התאפיין התיק בשרשרת של תקלות דיוניות, אשר הביאו לכך, שאף על פי שהוגשה זה מכבר התנגדות לביצוע שטר במסגרתה טען המבקש לגניבת השיק ולזיוף החתימה, ובהמשך הוגשה שוב התנגדות, עם בקשה להארכת מועד להגשתה, לא התקיים עד כה דיון בתביעה לגופה, והליכי ההוצאה לפועל נמשכו.

3. לטענת המבקש, מאז שנת 1987 הוא מתגורר בתל אביב. אזהרת ההוצאה לפועל נשלחה לבית הוריו, בנצרת. לטענתו, לא קיבל אזהרה כדין – מעולם.

אף על פי כן, ביום 25.2.96 הוגשה בשם המבקש התנגדות לביצוע שטר, עם בקשה להארכת מועד להגשתה. לבקשה זו צורף תצהיר אחיו של המבקש, מוחמד, אשר טען, כי למעשה לא חלף המועד להגשת ההתנגדות.

ביום 25.4.96 התקיים דיון בהתנגדות ובבקשה להארכת מועד להגשתה, בפני כב' הרשם (דאז) מר רמזי חוראני. הדיון התנהל בנוכחות אחיו של המבקש, המצהיר, ואילו המבקש עצמו לא נכח בדיון. בתום הדיון ניתנה החלטה, לפיה – "אני נותן למבקש רשות להתגונן, התצהיר ישמש כתב הגנה".

בהמשך, התקיים דיון בהליך העיקרי, ביום 10.3.97, אף זאת – בנוכחות אחיו של המבקש. במעמד זה ביקשה התובעת, כי יינתן פסק דין נגד המבקש, מאחר ולא התייצב לדיון. כן טען ב"כ התובעת, כדלקמן: "ההחלטה של כב' הרשם התייחסה למבקש מס' 1, שמופיע כאן ולא למבקש מס' 2. למעשה ניתנה רשות להתגונן רק לנתבע מס' 1, שהיה המבקש מס' 1 בבקשת רשות להתגונן. נגד מבקש זה בעצם אין לתובע שום טענות ושום דרישות, ולכן אני מסכים שינתן פס"ד המוחק את התביעה נגדו".

סבורני, כי היה בדברים אלו כדי להטעות את בית המשפט. למעשה, אחיו של המבקש מעולם לא נתבע, והתביעה הוגשה אך ורק נגד המבקש עצמו. אין כל משמעות למתן רשות להתגונן למי שכלל לא נתבע, וברי כי לא לכך התכוון כב' הרשם בהחלטתו. אין כל משמעות למחיקת התביעה כנגד אדם שלא הוגשה נגדו תביעה, אף אם ראה אותו אדם צורך לציין את שמו כמבקש, במסגרת בקשת הרשות להתגונן.

בתום הדיון הנ"ל ניתן פסק דין, לפיו התביעה נמחקת. בפסק דינו ציין כב' השופט (כתארו אז) אלטר, כי מהחלטת הרשם "... עולה, לכאורה, כי רשות להתגונן ניתנה רק למבקש מס' 1, שהוא הנתבע מס' 1 ואשר נגדו כלל לא נפתח תיק הוצל"פ. במצב דברים זה לא היה בעצם כל מקום לפתוח את התיק האזרחי שבפני. מכיון שהדבר נעשה, אין בפני כל ברירה, אלא להורות על מחיקת התביעה, וכך אני עושה".

את פסק הדין הזה ניתן להבין בשתי דרכים: הראשונה, כי התביעה נמחקה כולה, נגד כל הנתבעים; השנייה – כי התביעה נמחקה נגד אחיו של המבקש, אשר מעולם לא נתבע. על פני הדברים סבורני, בכל הכבוד הראוי, כי פסק הדין האמור הינו תולדה של הטעיית ביהמ"ש, כאשר ב"כ התובעת כיוון לכך, שתימחק התביעה נגד מי שמעולם לא נתבע, ומי שכן נתבע, ואשר הלכה למעשה קיבל רשות להתגונן, ראה אותו ביהמ"ש כאילו לא הגיש מעולם בקשת רשות להתגונן.

אם לא די בתקלות שארעו עד אז, הרי שביום 20.8.97, לאחר שביקש רשם ההוצאה לפועל את תגובת הזוכה, מדוע לא ייסגר תיק ההוצאה לפועל נוכח מחיקת התביעה, ניתנה על ידי רשם ההוצאה לפועל ההחלטה הבאה: "התביעה נמחקה רק נגד דראר סלימאן דראר ולא לאחיו סלימאן מוחמד דראר. הבקשה נדחית. ההליכים ימשכו".

שוב, ניתנה החלטה, אשר בכל הכבוד הראוי נראה, כי נפלה בה טעות. את פסק דינו של כב' השופט אלטר ניתן להבין, כמכוון למחיקת התביעה כולה, או למחיקת התביעה נגד אחיו של המבקש, מוחמד. ודאי שלא ניתן פסק דין המוחק את התביעה נגד המבקש ומותיר אותה על כנה נגד אחיו, שכלל לא נתבע. ואילו בהחלטת כב' הרשם נאמר ההפך, כאילו התביעה נמחקה נגד המבקש דווקא, ולא נגד אחיו.

4. שנים ספורות חלפו לאחר מתן ההחלטה הנ"ל, ובשנת 2000 הגישה הזוכה (המשיבה) בקשה לחידוש ההליכים (אשר ככל הנראה היו מעוכבים, מסיבה כל שהיא). רשם ההוצאה לפועל הורה על המשך ההליכים. בהתאם, הוטלו עיקולים שונים, ובשנת 2002 תפס עיקול שהוטל סכום של 12,777 ₪. סכום זה הועבר לידי הזוכה.

ביום 15.4.02 התייצב המבקש בפני עו"ד לואי לובאני, וחתם בפניו על תצהיר, בתמיכה לבקשתו לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, להארכת מועד להגשת התנגדות, ולהתנגדות עצמה (מש/1).

בתצהירו טען המבקש, כי לאחר הטלת העיקול האמור והעברת הכספים, נודע לו על ההליך. לטענתו, לא קיבל כלל אזהרה, מאחר והוא מתגורר בתל אביב, והאזהרה לא נשלחה לכתובתו. עוד טען המבקש בתצהיר זה, כי בירורים שערך העלו, שמדובר בשיק שנגנב מאחיו, אשר החזיק אצלו את השיקים של המבקש, וכי החתימה על השיק מזויפת. כן ציין המבקש, כי בירר ונודע לו שהוגשה התנגדות, ובהמשך – נמחקה התביעה.

תצהיר זה הוגש ללשכת ההוצאה לפועל, וביחס אליו נתן כב' הרשם החלטה כדלקמן: "בזמנו הוגשה התנגדות, שנמחקה ומאוחר יותר אף צורפה בקשה להארכת מועד!! ב"כ הזוכה יודיעני מה היא תוצאות ההתנגדות דלעיל תוך 15 יום מקבלת החלטה זו". לאחר שעיין בתגובת הזוכה (שאינה בפני), הורה כב' הרשם כדלקמן: "לאור התגובה אין מקום לסגירה מידית של התיק. אם רצון המבקש להגשת התנגדות משלו יעשה זאת (ברור שיש להגיש גם בקשה להארכת מועד היום)". נראה כי במתן החלטה זו לא עמדה לנגד עיני כב' הרשם הבקשה שהוגשה, אשר במסגרתה אכן ביקש המבקש להגיש התנגדות משלו, ואף ביקש הארכת המועד להגשתה.

בהמשך לכך, הבקשה שהגיש המבקש נותרה בלשכת ההוצאה לפועל, לא הועברה לביהמ"ש, ולא ניתנה ביחס אליה החלטה נוספת כל שהיא. הליכי ההוצאה לפועל נמשכו כסדרם (אך ללא הצלחה נוספת בגבייה). לא התנהלו דיונים בנוכחות הצדדים, ולא הוגשו בקשות כל שהן על ידי המבקש, עד אשר הגיש את הבקשה שבפני, ביום 6.9.12.

5. בבקשה שבפני טוען המבקש, כי מאז 1995 הוא נוהג לצאת מהארץ לעתים קרובות, ורוב זמנו הוא בחו"ל. כך היה עד לשנת 2009, אז חזר ארצה והיה במצב נפשי קשה, בשל בעיות אישיות (צורף מסמך רפואי לעניין זה). לאחר שחזר למעגל העבודה, והתכוון לצאת לחו"ל לצרכי עבודה (בחודש אוגוסט 2012), נתקל בשדה התעופה בקיומו של צו עיכוב יציאה מהארץ, שהוטל במסגרת תיק זה. כך התברר לו, לטענתו, כי ההליכים בתיק זה נמשכים כל הזמן, תוך הטלת עיקולים על מקרקעין, הטלת הגבלות וכיוצא בזאת. בסמוך לכך, הגיש המבקש שוב התנגדות לביצוע שטר, עם בקשה להארכת מועד, תוך שהוא חוזר על טענתו, כי מדובר בשיק גנוב, הנושא חתימה מזויפת.

6. מכל המקובץ לעיל עולה, כי פעמיים בעבר הגיש המבקש התנגדות לביצוע שטר, ובשתי הפעמים לא הגיעו טענותיו כדי הכרעה משפטית, בסופו של יום: בפעם הראשונה, אף על פי שלכאורה ניתנה למבקש רשות להתגונן, לא נמשך ההליך עד למתן פסק דין לגוף העניין, מאחר והתביעה "נמחקה"; ובפעם השנייה, אף על פי שהמבקש הגיש התנגדות והגיש בקשה להארכת מועד, לא הועברו אלו לביהמ"ש, ולא ניתנה ביחס אליהן החלטה כל שהיא.